נוסטלגיה היא מילה בעלת כוח אדיר. היא מסוגלת תוך רגע לשלוח אותנו אל זיכרונות נעימים מימים עברו ולפעמים אפילו להניע לפעולה. את מה שתעשיית הקולנוע הבינה כבר לפני כמה שנים החלה ליישם לאט-לאט גם תעשיית המשחקים והתוצאה היא World of Warcraft Classic, שמחזיר אותנו לשנת 2004 בה המשחק השאפתני של חברת Blizzard עשה מהפיכה בעולם משחקי התפקידים ההמוניים ברשת. אבל האם נוסטלגיה לבדה יכולה להחזיק מעמד?
הדרישה ליצירת World of Warcraft Classic, כלומר גרסה של המשחק לפני השינויים הרבים שחבילות ההרחבה עשו בו לאורך השנים, הגיעה לשם שינוי מהמעריצים עצמם ופחות מתוך רצון של Blizzard עצמה להגדיל הכנסות. בין השורות, מדובר גם בפתרון של חברת הפיתוח לתופעת השרתים הפיראטים הרבים שנפתחו כדי לענות על דרישת המעריצים בדרך לא-דרך. אבל הצורך בהם נהיה מיותר החל משבוע שעבר עם השקת גרסת הקלאסיק, אלא אם אתה באמת לא יכולים להרשות לעצמכם לשלם 15 דולר מסכנים לחודש על מנוי.
כמו שכבר נאמר, לנוסטלגיה יש השפעה חזקה מאוד והיא בטח שאיננה מדלגת על עבדכם הנאמן. מסך ה-Login עם תמונת השער ברקע הצליח לבדו להחזיר נשכחות, וכמובן שעם כל התקדמות בתהליך התחושה הזו רק התעצמה – מסך יצירת הדמות, תמונת ה-Loading שהושארה בכוונה ביחס של 4:3, תנועת המצלמה כאשר הדמות החדשה מתחילה את מסעה האפי ועוד. אלמנט שבאופן אישי שמחתי לראות שוב הוא מערכת ה-Talent, שאמנם מורכבת יותר מזו שקיימת במשחק המודרני אך בוודאות הרבה יותר מעניינת ממנה. כמו שאמרנו, נוסטלגיה היא מילה עוצמתית ו-World of Warcraft Classic שולח אותנו חזרה ל-2004, מזכיר לכולנו איך הוא שינה את פני הז'אנר לחלוטין בזמנו.
אך נוסטלגיה עלולה לפעמים להתגלות גם כחרב פיפיות. חלק מהרעיון של World of Warcraft Classic בלחזור אל מה שהיה ב-2004 אומר גם שהחיים של השחקנים הרבה יותר קשים. מערכות רבות שהוטמעו במסגרת חבילות ההרחבה ועדכונים כאלה ואחרים אינן נוכחות כאן, לדוגמה פיצ'ר ה-Group Finder שהיה מצוות אתכם לקבוצה בלחיצת כפתור במקום לנסח מודעת דרושים בצ'אט ולקוות שמישהו יגיב עליה. בתור בוגר הגרסה המקורית ושתי חבילות ההרחבה הראשונות ידעתי למה לצפות, אבל שחקנים שהצטרפו בשלב מאוחר יותר עלולים להיכנס להלם. ואם לא מהמחסור בפיצ'רים אז מהגרפיקה המיושנת מלפני עשור וחצי, שכיום אף אחד לא היה נותן לה מבט נוסף.
למרות זאת, אין זה אומר בהכרח שההנאה שלכם מהמשחק תיפגע. בבסיסו זה אותו משחק שכולנו אהבנו בזמנו. אני משחק בשני שרתים במקביל (תיכף אסביר מדוע) ובשניהם ראיתי שוב ושוב הירתמות עצומה של קהילת השחקנים כדי לעזור אחד לשני להתגבר על קשיים, נגיד קווסט שנמצא במיקום לא ברור או שחקנים אקראיים שמצילים את החלשים מהם מפני צרה כאשר הם מסתבכים מעל הראש. ככל שהמשחק המודרני התקדם הערבות הדדית שתיארתי הלכה ונעלמה, ופשוט כיף לראות אותה שוב במלוא הדרה. כמו שנאמר, אנשים טובים באמצע הדרך.
אבל כמובן שהתנאי לחוות את כל הדברים הללו הוא… שתצליחו להתחבר לשרת. כבר מהיום הראשון כל השרתים סובלים מפיצוץ אוכלוסין מטורף. הראשונים להתמלא עד אפס מקום היו שרתי ה-PVP אך במהרה גם כל השאר הלכו אחריהם. התור לכניסה הגיע לפעמים למספרים מייאשים של 5 ספרות או זמן המתנה של 10 שעות לפחות. זו הסיבה מדוע התחלתי שתי דמויות בשרתים שונים, אבל מתברר שלפעמים גם זה לא פתרון אם שניהם מפוצצים לחלוטין. אפשר רק לקוות ש-Blizzard עושה משהו כדי לפתור את הבעיה בהקדם.
אמנם כרגע במבט ראשון World of Warcraft Classic נראה כמו להיט מטורף, אבל בעקבותיו עולות גם כמה תהיות רציניות בנוגע לעתידו: הראשונה היא עד כמה הנהירה למשחק נובעת מסקרנים מזדמנים שאינם מתכננים להישאר לאורך זמן, שכן כל מי שמשלם על מנוי למשחק הרגיל יכול בלחיצת כפתור להוריד את קלאסיק ולהתחיל לשחק; והשניה היא כמה זמן יכול להחזיק מעמד משחק שאי אפשר לעדכן אותו עם תוכן חדש מאחר וכל עדכון כזה סותר את מהותו הבסיסית. יכול להיות שעוד 6 חודשים או שנה נגלה שכל שרתי הקלאסיק ננטשו למעט אחוז קטן של שחקני הארדקור נוסטלגיים וזה יהיה חבל לכל הצדדים המעורבים.
אז האם נוסטלגיה יכולה להחזיק מעמד? התשובה נכון לעכשיו היא כן והשרתים המלאים הם ראייה לכך, אבל את התשובה המכרעת לשאלה זו נוכל לקבל רק בטווח הרחוק יותר.
תגובות
