המקום הטוב עונה 2 – אל תעזו לפספס [ביקורת עם ספויילרים]

האם העונה השניה של הסדרה "המקום הטוב" של היוצר מייקל שור מצליחה להתעלות על העונה השניה? התשובה בפנים. זהירות - ספויילרים!

המקום הטוב התחילה את דרכה ב-2016 כסיטקום מקורי לכל הדעות, עם פוטנציאל טלוויזיוני מאסיבי, שלקח לו זמן מה להתבשל כדי לממש אותו. זוכרים לאיזו עוד סדרה לקח (אפילו יותר) זמן עד שהפכה לקלאסיקת סיטקומים בלתי מעורערת? מחלקת גנים ונוף (Parks and Rec) של אותו היוצר, מייקל שור. זו הסיבה שכשסקרתי את חצי העונה הראשונה המעט מפוספס של המקום הטוב, יצאתי מנקודת הנחה שגם אם היא עוד לא הגיעה לשיאהמומלץ לעקוב אחריה, מאחר וכשמדברים על שור, הסיכויים שהתוכן שלו יגיע בשלב כלשהו לשיאי טלוויזיה חדשים וחדשניים הם כמעט מוחלטים. עם סיומה של עונתה השניה של הסיטקום השמימי, ניתן להגיד לשמחת כולנושאכן כך קרה.

מעתה ואילך, הקריאה תהיה מלווה בספויילרים.

כבר לקראת סיום העונה הראשונה, הגאונות והיצירתיות החלו להרקיע, וסיום פרק הפינאלה בו אלינור מבינה ש״זהו המקום הרע״, היה בין הרגעים הטלוויזיונים המסעירים ביותר של העשור. אחרי עונה שלמה של עינויים רגשיים מאמללים, אלינור, החדה שבחבורה, חשפה מה עומד מאחורי המקום בו ניתן למצוא יוגורט בכל פינה, ולא את הדבר האמיתי שראוי להמצא בגן עדןגלידה. המשימה הבלתי אפשרית שהמקום הטוב הטילה על עצמה באותו הרגע, היתה להמשיך לספר את הסיפור של אותן הדמויות במסגרת של סיפור חדש לחלוטין, בו היסטורית הדינמיקות בינהן כביכול נמחקה כליל. איך מחזיקים קהל, שהסתגל לסיטואציות וכימיות מסויימות במהלך עונה שלמה, כשעכשיו כל אלו נמחקו מהתודעה של הדמויות כפי שלמדנו להכיר אותן? תשאלו את מייקל שור וצוות התסריטאים הנשגב שלו, שאמנם מחקו את המאורעות מהזכרונות של דמויותיהם, אך לא את הערכים הרגשיים מאחוריהם.

כשכתבתי את התרשמותי הראשונית מהעונה הראשונה, כתבתי על קריסטן בל, שמגלמת את גיבורת הסדרה אלינור, כי ״מדובר בשחקנית מיומנת וכשרונית, אך מאמציה להראות כמה לא אכפת לה מאולצים מדי ולא חינניים, וזה מקשה מדי להתחבר אל דמות הגיבורה״. בדיעבד, שור השתמש בדיוק באספקט הזה לטובתו, כשקליפתה הצינית של אלינור התקלפה אט אט מפרק לפרק, והתגלתה כמגננה שסיגלה לעצמה כדרך חיים מאוד לא מספקים. ככל שאלינור מודעת לפגמיה הלא סימפטיים יותר, הם נהיים מעניינים יותר. לא בכדי, בסדרה שמקדשת את קיומם של ה-puns, שם משפחתה של גיבורתה אלינור הוא Shellstrop – קליפה/קונכיה משחיזה, או קליפת התקף זעםבמהלך העונה הנוכחית, אלינור הפכה עבורי לאחת הדמויות הראשיות שמחזיקות סיטקום בדרך המוצלחת ביותר, בין אם אני מתחברת אליה ברמה האישית או לא (ורוב הזמן זה בלתי אפשרי שלא לחבב את בל המקסימה ואנטלגנטית). 

העובדה שאלינור היא לא הגיבור הטוב הקלאסי היא בדיוק מה שעובד כל כך טוב כעת במקום הטוב, ומסמל את המהות שלו: להיות טוב זה לא לעשות מעשה אחד נכון, או להיוולד כישות סימפטית מושלמת, אלא עניין של עבודה סיזיפית ומחקר ולמידה מרובי שנים, עם נפילות מוסריות חוזרות ונישנות, ובניית היכולת והחוזק לקום מהן. בניגוד לג׳נט, שנוצרה כישות שכל כולה נועדה לעשות טוב לסובבים אותה, רביעיית הגיבורים שמצאו את עצמם במקום הרע, הם בני אנוש שעבורם לעשות מעשה אחד טוב עלול להפוך למאבק פנימי אגרסיבי. אבל במקום הטוב, התחושה של הבחירה בטוב תמיד מנצחת את התחושה של הבחירה ברע, גם אם מדובר רק בתגובה קטנה למעשה או אמירה המגיעים מאדם העומד מולך. הדרך בה המקום הטוב מתמודדת עם הנושא הטעון, שמדגישה את החשיבות של הדחיפה, ההדרכה והעידוד לעשות טוב עלידי משפחה, חברים או בני זוג אוהבים, הופכת אותה לא רק לאחת הסדרות המוצלחות שרצות במסך הקטן כיום, אלא גם לאחת מהחשובות שבו.

אם כבר מדברים על הדמות המיוחדת במינה ג׳נט (דארסי קארדן המדהימה), התגליות העצמיות שלה ומה שהיא הפיקה מהמחייה לצד בני האדם, כולל ההתאהבות המבלבלת בג׳ייסון (מאני ג׳אקינטו), הוסיפו להתפתח להפליא העונה, בעודה ממשיכה להיות האתנחתא הקומית הבלתי פוסקת. טד דנסון הותיק, המגלם את מייקל (על שם היוצר) השד והארכיטקט של הבלוף השכונתי המכונה ״המקום הטוב״, ממשיך להבריק בהופעה מחשמלת, כשהוא מפתח מוסר וחיבה אנושיים בעצמו, בדרך לגאולה. אני לא חושבת שהיה רגע מצחיק העונה, והיו יותר מדי כאלו, שהתעלה על הרגע בו הוא אומר לשון השדבוס שלו “Ya basic”. דמויותיהם של צ׳ידי (וויליאם ג׳קסון הארפר) וטהאני (ג׳אמילה ג׳אמיל) גם פיתחו ניואנסים יותר מובהקים ואיזורים רגשיים מעמיקים יותר, כדי להפוך לדמויות סיטקום בולטות, שמחזקות את הקומיות והדרמטיות של הסדרה. ככל שחשפו והידקו יותר את הפגמים של צמד הדמויות מחייהם בכדה״א, הפגמים שלהם בעולם שאחרי הפכו לסימפטיים יותר.

פרק הפינאלה, שנכתב ובויים עלידי שור בעצמו, סוגר ללא אכזבות את הסיפור המרכזי של של העונה השניה, שעקב אחר איחוד הרביעייה עם מייקל וג׳נט, ונסיונות הבריחה יחדיו (שהביאו לנו הופעת אורח רצויה מאוד של מיה רודולף כשופטת ביןמימדית חסרת פניות ומלאה בהלצות). המקום הטוב נכנסת לשלב השלישי שלה, כשהיא שוב בונה כיוון מפתיע של סיפור חדש, בו כדי להגיע למקום הטוב האמיתי, ארבעת גיבוריה יצטרכו להוכיח את הטוב שלהם בחייהם המקוריים, שאותם הם כאילו מעולם לא עזבו, והסדרה שוב תצטרך להוכיח את יכולת ההמצאה שלה מחדש. הפינאלה מסתיים עם החזרת דנסון למקורות ״חופשי על הבר״, כשהוא נכנס לרגע לדמותו של סאם מאלון מאחורי הבר, ועם המגבת הקלאסית על הכתף, מגיש לאלינור משקה והכוונה. המשיכה העוצמתית הלאמובנתמאליה של אלינור לצ׳ידי כבר הוכיחה את עצמה תחת כל הנסיבות שנזרקה אליהן במאות הריבוטים שעברה, והיא מוכיחה את עצמה גם הפעם. העונה הבאה לא יכולה להגיע מהר מדי.

תגובות

במאמר זה