הביקורת הבאה מכילה ספויילרים לעונה הראשונה של סופרגירל. הקריאה על אחריותכם.
באופן כללי, אני אוהבת את קארה–סופרגירל–דנברס. איך אפשר שלא? אם נתעלם לרגע מעצם העובדה שהיא חייזרית כל-יכולה מקריפטון בעלת יכולת לעוף, לשמוע למרחקים עצומים, לטגן ולהקפיא אנשים ועצמים ולנצח כל אויב, קארה היא בחורה פשוטה למדי. היא יפה, צנועה – אפילו חנונית – ביישנית, טובת לב, נחושה ומעל לכל – אנושית. קארה דנברס היא דמות שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להזדהות איתה.
אי אפשר לומר שלא הופתעתי מהליהוק של מליסה בנויסט כסופרגירל. לקח לי זמן להתרגל אליה, אבל בסופו של דבר זה קרה. בואו נתחיל מכך שבנויסט היא שחקנית נהדרת. הפעם הראשונה שנתקלתי בה הייתה בסדרה גלי, שם היא שיחקה את דמותה של מארלי, נערה צעירה וחסרת ביטחון שמפתחת הפרעות אכילה ובסופו של דבר מתמודדת עם מצבה בגבורה. ובשירה. אם נתבונן מקרוב, נשים לב שיש אף דמיון בין שתי הדמויות. ואומנם הטקסטים שנכתבו עבור דמותה של סופרגירל אינם תמיד פאר היצירה, השחקנית הצעירה מבצעת את עבודתה בצורה הטובה ביותר שניתן. גם סצנות הקרב שבהן היא משתתפת הן לא מהמרשימות שראיתי על המסך, אבל היא בהחלט משתדלת.
ובשום פנים ואופן אני לא מפנה אצבע מאשימה כלפיה. אם כבר, אני סבורה שהתסריטאים והמלהקים שעומדים מאחורי סופרגירל לא עשו עבודה טובה בעיבוד הדמויות מהקומיקס והעברתן בהצלחה אל המסך הקטן. בואו נגיד שהסיפור יכול היה להיות אמין יותר אם הוא היה מתרחש בבית ספר תיכון, אולי אז הייתי מוצאת היגיון בחלק מהטקסטים והעלילה. אבל כשבחורה בת 24, שהצליחה להשיג את משרת העוזרת האישית של שליטת המדיה הבלתי מעורערת של נשיונל סיטי – תפקיד נחשק לכל הדעות – מתנהגת כמו ילדה בתיכון, תסלחו לי אם ארים גבה בתהייה לגבי אמינות הסיפור הזה.
וכאן אנחנו עוברים לבעיה הגדולה השנייה של סופרגירל – הליהוק. הליהוק הגרוע ביותר בעיניי הוא זה של ג'יימס אולסן. כבר עצם העובדה שהוא מתעקש שיקראו לו ג'יימס ולא ג'ימי היא בעייתית, אבל זה ממש בקטנה. את דמותו של ג'יימס מגלם מיקד ברוקס (עקרות בית נואשות), ואין לי שום בעיה עם איך שהשחקן נראה (רמז: חתיך), אבל כן יש לי בעיה עם הליהוק שלו כדמות הספציפית הזאת. לדמות של ג'ימי אולסן יש היסטוריה, ומה לעשות, היא לא שחורה. לא התרגלנו לראות הר אדם מלא שרירים בגובה 1.90 (לפחות!) שמכריז שהוא מעדיף שתקראו לו ג'יימס – ולא ג'ימי. זה פשוט לא מסתדר. למה? כי ג'ימי נשמע לבן מידי ומה לעשות שהוא פשוט… לא. ומעבר לסוגיית המראה, אני לא חושבת שהוא עשה את התפקיד בצורה טובה. הוא נראה יותר מידי אדיש והדאגה שלו לקארה, או לכל אחד אחר, נראית מאולצת מידי.
ובסיבוב חד נעבור לדמותו של וין, החבר הכי טוב של קארה שכמה לא מפתיע, מאוהב בה בסתר. את דמותו מגלם ג'רמי ג'ורדן וגם כאן הליהוק לוקה בחסר. אם כבר, הוא יכול היה להתאים הרבה יותר כג'ימי אולסן. אני לא יודעת, אולי מישהו התבלבל כשחילק את התסריטים לשחקנים. בכל אופן, הבעיה שלי עם הדמות הזאת היא שהיא פשוט לא אמינה. למה, אתם שואלים? עם כל הכבוד לג'ורדן, הוא נראה גיי. ברצינות. עכשיו, אני לא יודעת אם השחקן בעצמו הוא גיי וזה גם ממש לא משנה, אבל הסיפור היה הרבה יותר אמין אם הוא היה משחק את החבר הגיי הכי טוב של קארה בלי בלבולי השכל הלא נחוצים הללו שהוא מאוהב בה. זה מיותר, לא מתאים ולא קידם את העלילה לכאן או לכאן. גם ככה בסוף הוא זנח את אהבתו היוקדת כלפיהלטובת רומן קצר עם הרשעית התורנית.
הנשים שבאמת שולטות בנשיונל סיטי
הדמות הטובה ביותר בסדרה, ללא צל של ספק, היא זו של קאט גרנט, המגולמת בצורה מבריקה על ידי קליסטה פלוקהארט, הזכורה לכולנו מהסדרה אלי מקביל. קאט גרנט שולטת ביד רמה ובזרוע נטויה באימפריית המדיה שבנתה במו ידיה והיא, אם נאמר במילים עדינות, ביץ' אמיתית עם קבלות והיא לא מתנצלת על זה. רוב הזמן. אך מלבד כל זאת, היא גם דמות ראשית חזקה שלצד ההתעמרות שלה בכל מה שנושם, גם משמשת כמנטורית לסופרגירל. היא אף פעם לא מאפשרת לה להיכנע, וכשצריך היא גוערת בה ואף יוצאת נגדה בפומבי כשההתנהגות שלה הופכת ללא יאה לגיבורת על. קאט היא אשה חסרת פחד והיא מוכיחה שהיא לא צריכה להיות תלויה באף אחד כדי להצליח. גם סופרגירל בתורה מלמדת את קאטדבר או שניים ואף תורמת לשיקום היחסים בינה ובין בנה, שחייתה מנותקת ממנו כמעט כל חייו.
הדינמיקה בין שתי הנשים הללו על המסך עובדת בצורה טובה מאוד והיא מהווה אלטרנטיבה מרעננת לכל סדרות גיבורי העל שבהן הדמויות הראשיות הן אלו של הגברים והנשים רק עוזרות מהצד. בסדרה זו, לעומת זאת, הנשים שולטות כמעט באופן בלעדי ונראה כי רוב הזמן הגברים הם אלו שצריכים עזרה. דמות נוספת שניתן לציין לטובה היא דמותה של אלכס דנברס, אחותה הגדולה של קארה, בגילום השחקנית קיילר לי (האנטומיה של גריי). גם כאן אנחנו רואים דמות חזקה ועצמאית, אשר דואגת לאחותה ובמקביל משמשת כלוחמת קשוחה במחלקת ה-DEO, ראשי תיבות של Department of Extranormal Operations. אומנם היא לא זו שעומדת בראש המחלקה, אך פעמים רבות יוצא כך שעקשנותה וחוסר הציות העיוור שלה להוראות של האחראי מצילים את היום.
סופרגירל היא סדרה טובה, לא מעולה, אבל טובה ומהנה לצפייה. מלבד זאת, היא מלאה ברפרנסים שרק אלו הבקיאים ביותר בחייהם האישיים של השחקנים יבינו. למשל, אדם, בנה של קאט, הוא לא אחר מאשר בלייק ג'נר– בעלה במציאות של בנויסט. בארי–הפלאש–אלן, שמגיע להתארח לפרק קצר ומשעשע בסדרה שיחק יחד עם בנויסט בגלי (למה הם לא פצחו בדואט רומנטי, למה?) ושיא השיאים היא גברת פלוקהארט. באחד הפרקים היא זורקת לאחת העובדות שלה את ההוראה המשעשעת "אה, ותגידי להאריסון פורד שלא ישלח לי יותר פרחים. אני לא יוצאת עם גברים מבוגרים. או נשואים". באמת קליסטה, ככה את מתייחסת לבעלך? זה אומנם נחמד ומשעשע למי שמבין, אבל מצד שני, זה גם שובר את הקיר הרביעי בצורה לא חיננית למדי והורס את האמינות של הסדרה, כאשר מאלץ אותנו לצאת מהעולם הבדיוני ולהיזכר שאלו הם רק שחקנים בסדרת טלוויזיה.
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, לא ברור האם תהיה עונה שנייה ולסיים את העונה הראשונה בקליף האנגר זה ממש לא יפה, אז כדאי מאוד שיהיה לזה המשך! אני חייבת לדעת מי היה בתוך התרמיל שמתרסק על כדור הארץ בשנייה האחרונה של הסדרה, ואולי אז אני אסלח לכם על שני הפרקים האחרונים הבנאליים להחריד. אולי.
