החתול של שרק 2 מוכיח שלדרימוורקס יש 9 נשמות

החתול של שרק 2 לוקח את גיבורנו למסע של חייו, תרתי משמע, ומומלץ לכל מי שאוהב את הדמות עוד מימי הסרטים של "שרק" לצפות בו

אתחיל בוידוי קטן: לצפייה בסרט החתול במגפיים 2 (או בתרגום העברי הרשמי החתול של שרק 2: משאלה אחת ודי) הגעתי עם אפס ציפיות, לא רק בגלל שהסרט הראשון היה די מיותר אלא גם כי היקום הקולנועי של שרק כבר מזמן מיצה את עצמו ולכן זה נראה במבט ראשון כניסיון נואש לסחוט עוד קצת כסף מהמותג העייף. אבל לפעמים צריך להודות בטעות ולאכול את הכובע, עם הנוצה והכל.

החתול במגפיים 2 מתחיל בנקודה בה גיבורינו החתול, שמדובב שוב ע"י אנטוניו בנדרס, נמצא בשיא ה"קריירה" שלו כגיבור ורובין הוד המקומי, מה שבין היתר מתבטא באגו נפוח במיוחד ושירי הלל על עצמו. אבל חטא היוהרה מתפוצץ לו בפנים כאשר הוא מגלה שמתוך תשע הנשמות שלו כחתול נותרה לו אחת אחרונה. החתול יוצא למסע להחזיר לעצמו את הנשמות האבודות, כשבדרך מצטרפים אליו חברים חדשים וישנים, כמו כלכלב חסר שם אבל עם לב טהור ונאיבי, ובמקביל צייד ראשים מסתורי ומעורר אימה דמוי זאב נושף בעורפו.

מה שעובד יפה מאוד בסרט הזה, בניגוד לקודמו, הוא שלא מדובר רק בהרפתקה של החתול אלא גם במסע לגילוי עצמי מחדש שלו ושל הדמויות המלוות אותו במסעו. אגב, אם כבר דיברנו על הסרט הראשון, אפשר (ומומלץ) לדלג עליו כי בכל מקרה תקבלו כאן את מעט הפרטים הנדרשים כדי להבין את העלילה. תודו לי אחר כך.

שינוי בולט בעין אפשר להבחין בגרפיקה והאנימציה: האנימציה מהירה וזורמת יותר, לעתים על גבול אנימציית האנימה היפנית, מה שמאפשר לאירועים על המסך להתקדם בקצב מהיר ומלהיב יותר. השינוי הזה בא לידי ביטוי בעיקר בסצינות האקשן ולדעתי זה שינוי מבורך, שנותן לסרט של החתול במגפיים 2 בידול משמעותי לעומת שאר הסרטים של שרק.

הטיור פררה Heitor Pereira, המלחין הברזילאי שהופקד על יצירת פס הקול של הסרט, עשה לדעתי עבודה מצוינת. יש משהו מאוד מדויק במנגינות שהוא הלחין. הן סוחפות, משובצות בדיוק ברגע המתאים בסיפור ויודעות בדיוק על איזה רגש ללחוץ, החל מתקווה ועד לתחושה של צמרמורת קלה בגוף. אם השריקות שמאפיינות את הופעת המתנקש לא ייתקעו לכם בראש לפחות כמה ימים קדימה, יש מצב שפשוט לא הקשבתם. מי שמעוניין לנבור עמוק יותר אל תוך עבודותיו של הטיור פררה יכול למצוא אותן בסדרת סרטי המיניונים.

החתול של שרק 2: משאלה אחת ודי הוא סרט כיפי, מקסים ומלהיב. אפשר אפילו לראות אותו בתור סרט Standalone שאינו נמצא בתלות עם קודמיו. שינוי מרענן בקולנוע ההוליוודי, שחי על סרטי המשך ויקומים קולנועיים שהפכו למטלה לעקוב אחריהם רק כדי לזכות בזכות להבין במלואו את הסרט הבא בסדרה. אם זה הסטנדרט החדש של סרטי האנימציה בדרימוורקס – מאחל שימשיכו כך.

תגובות

במאמר זה

נגישות