הכירו את Final Space, אנימציית הרפתקאות אינטרגלקטיות קומית חדשה המופקת בידי לא אחר מקונאן אובראיין, מדובבת בין היתר על ידי דיוויד טננט האייקוני, ונוצרה על–ידי קומיקאי ויוטיובר העונה לשם אולן רוג׳רס. אם יש משהו עוצמתי במיוחד שהסדרה מסמלת היא כוחו של האינטרנט, והעובדה שכיום יוצרי האינדי הפועלים במרחביו האדירים, במידה ואוספים מספיק תשומת לב לכשרונם, מצליחים כך באמת לקחת את יצירותיהם לקהל הרחב יותר דרך הטלוויזיה או הקולנוע.
Final Space עוקבת אחר גארי, אסיר בספינת–חלל–כלא כבר חמש שנים, שמסתמן כי העונש האמיתי שלו הוא האיסור על אכילת עוגיות שוקולד צ׳יפס המונחות לפניו, ונראה שאנחנו למעשה עוקבים אחר סיפור המקורות של גארי להפוך מאדם לא מוצלח ודי איטי למשהו חשוב. בספינה המרוחקת מבני האדם, גארי (מדובב ע״י רוג׳רס) נמצא באינטרקציה עם רובוטים ומיני חוצנים, בעיקרם מונקייק, חייזר קטנטן וירקרק דמוי חייזרי צעצוע של סיפור, שביכולתו באופן מילולי להשמיד כוכבים, ולכן כולם בגלקסיה מחפשים אחריו. במקביל גארי מאוהב בשומרת אינסוף בשם קווין (טיקה סאמפטר) מכדה״א, בה הוא נתקל רק לרגע אחד בחייו, אותו הרגע שהוביל להסתבכות הפשע ומאסר בין–כוכבי שלו – והיא דמות משמעותית עבור עתיד האנושות כמו גם עתיד הנרטיב של הסדרה.
רוג׳רס החל לפתח את הרעיון המקורי לסדרה כבר ב-2010, והחל לפרסם את הקרטון הנסיוני בערוץ היוטיוב שלו תחת השם Gary Space, בתכנון של עשרה פרקים, ועם אפס תקציב כפי שניתן לראות. ב-2016 רוג׳רס שחרר ביוטיוב פיילוט מתוקצב ומרשים (אם כי מעט משמים) של הרעיון המגובש כ-Final Space, עם פיץ׳ מוכן ומזומן לרשתות הגדולות – שלכד את תשומת לבו של אובראיין עצמו. הפיילוט בהחלט היה אפקטיבי: עשיר בויזואלים שלו, ומבהיר במדוייק לאן רוג׳רס מכוון בגלומיות המצופה בהומור ניואנסי ונונסנסי. אובראיין ראה את הפוטנציאל החבוי, והשאר היא היסטוריה ב-TBS, כשאובראיין נשאר בפרוייקט כמפיק בפועל, ולרוג׳רס הוצמד לכתיבה זוכה האמי וגלובוס הזהב, דייויד סאקס, שעבד ככותב ומפיק במשפחת סימפסון, מלקולם באמצע וב-Regular Show.
הטון של Final Space הוא ערבוב של מלנכוליה ושטותניקיות, אפילה וקלילות, אפיות אדירת מימדים ורגעים מינוריים כמו התשוקה לאכול עוגייה – בלי הדבקות לחוקי ז׳אנר מסויים, לפי מיטב האופנה הטלוויזיונית והקולנועית האחרונה (שבשנה שעברה הנהיג במיוחד תברח של ג׳ורדן פיל), ועם דמויות בעלות פגמים בולטים. לא קל להצליח בסוג ההומור הדייקני הזה, ולוודא שכל בדיחה תנחות, ו-Final Space אכן לא תמיד קולעת, ולעתים אף משעממת בנסיונותיה. הסאגה החללית מתהדרת באיכות עיצובים גלקטיים צבעוניים וזרימה חלקה של דמויותיה המונפשות, ברמת אנימציה שלא תבייש אף מקבילה טלוויזיונית מצויירת, אם כי החזון הרעיוני שלה עדיין לא לגמרי מבריק או מספיק ייחודי, בדיוק כמו ההומור שלה. שני הפרקים הראשונים של הסדרה, שהועלו לאוויר כיחידה אחת, בונים אקספוזיציה וסגנון חזקים, שמיד יגידו לכם האם הסדרה הזו היא עבורכם או לא. Final Space ללא ספק לא מתאימה עבור כל צופה, אבל מהצד השני גם אין ספק שיש לה קהל שהספציפיות שלה תדבר אליו במיוחד.
ארבעה פרקים אל תוך הסדרה מעידים על כך ש-Final Space, בעלת הרפרנסים המרובים למלחמת הכוכבים, פועלת בהילוך מהיר ובקצב יוטיובי מסחרר, בדומה לאנימציות הסיטקום לילדים משנות ה-90 כמו אנימאניאקס (שבקרוב גם הם חוזרים למסך הקטן), אך במסגרת עלילתית מתמשכת, בה לא כל פרק עומד רק בפני עצמו. זה אומר שהסדרה שבנויה כמו אותן הסדרות שהיו מיועדות לצפיה תוך כדי הכנת שיעורי הבית, אך מחייבת צפיה מלאת תשומת לב ברמת ״מצמצת – פספסת״.
יש פה הרבה קווי עלילה מרכזיים ומשניים המתרחשים במקביל, כמו פירצה בכח המשיכה המהווה סכנה לאנושות, אנרגיה אוזלת בספינה, אביו המוערץ של גארי ממשמר האינסוף (שזכה להיות מדובב בידי רון פרלמן), קרבות גלדיאטורים בחלל א–לה תור וההאלק בתור: ראגנארוק וכאמור האובססיה של גארי לקווין. אחד מקווי העלילה המרכזיים גם כולל את הלורד קומנדר, הנבל המדובב בידי טננט שברצונו לתפוס את מונקייק, ומחזיק בבנו של אבוקטו (קוטי גאלוווי), שותפו החדש למסע של גארי – שהאינטרקציה בינהם היא מהמוצלחות של הסדרה. המעט שניתן להגיד הוא ש-Final Space מנסה ליצור משהו חדש ומרענן, והצלחתה הפוטנציאלית אולי תעודד רשתות לחפש יותר אחר יוצרים אונליין, ולתת להם במה גדולה יותר.
תגובות
