מה קורה כשחייזרים דמויי-חרק משתלטים על מוחותיהם של חברי הקונגרס בוושינגטון הבירה? סדרת הדרמה הפוליטית והאימת מד״ב קומית, חסרי מוח, שסיימה את עונתה הראשונה (כל 13 הפרקים עכשיו ב-vod של yes), מצליחה לשמור על ניטרליות פוליטית, אבל לא על רמת עניין אחידה, כשהיא מנסה לענות על השאלה הזו.
הסדרה עוקבת אחר לורל הילי (מרי אליזבת׳ וינסטד, המוכרת כרמונה מסקוט פילגרים נגד העולם), במאית סרטים דוקומנטריים שחוזרת מלוס אנג׳לס הביתה לוושינגטון הבירה לבקשת אביה (זאק גרנייר, המוכר כדייויד לי מהאישה הטובה), כדי לעבוד עבור אחיה הסנטור לוק (דני פינו). כבר בתחילת ימי עבודתה של לורל, שמתרחשים בזמן השתקת הממשל האמריקאי, היא חושפת כי חוצנים דמויי חרקים משתלטים על מוחותיהם של רבים ברחבי הקונגרס והעיר, ששואפים ליצור הקצנה פוליטית עד כדי כאוס. לא המטאפורה הכי אלגנטית שניתן לדמיין על פוליטיקאים, אבל קומדיות אימה מעולם לא התיימרו להיות אלגנטיות, ועם הכתיבה הנכונה הפרמיס הזה יכול לייצר ביקורת מאוד מבדרת, א-לה פלישת חוטפי הגופות בממשל האמריקאי. אך חסרי מוח לא הגיעה לשם.
חסרי מוח נוצרה על ידי זוג הכותבים רוברט ומישל קינג, שידועים בתור יוצרי הדרמה המשפטית האהובה, האישה הטובה, שלאחר 7 עונות של איכות כבלים במתכונת של ערוץ רשת, הגיעה השנה לסיומה. עכשיו הזוג הנשוי פנה לכיוון יותר קומי ופנטסטי, ונראה כי גם הכותבים האנטלגנטיים ביותר עלולים להסתבך כשמזיזים אותם ממקומם הטבעי. אמנם גם חסרי מוח עטופה בניגודי אינטרסים ומשחקי מוחות (pun intended), אבל אלו לא מתקרבים לעומק והתחכום של מקביליהם באישה הטובה.
הקהל האמריקאי לא התחבר לסדרה, והרייטינג השתקף בהתאם. כעת בעקבות הרייטינג הנמוך אפילו לא ברור אם הסדרה תמשיך לעונה נוספת, שאמורה להעביר את מוקד ההתרחשויות לניו יורק. אולי חוסר אהדת הצופים קשור בחטא הקדמון של הסדרה, והוא התפסת מרובה לא תפסת, גרסת הז׳אנרים. חסרי מוח לא החליטה באף שלב מה היא בעיקר רוצה להיות – סאטירה פוליטית? קומדיית מד״ב? דרמת אימה? ערבוב ז׳אנרים שכזה יכול לעבוד היטב בדרכים מקוריות מוקפדות, אך במקרה זה מדובר בכשלון של הגיבוש הנרטיבי. למרות שניתן למצוא רגעים רבים של צפייה מהנה ומבדרת, אי אפשר להתעלם מהרגשת ההחמצה והפספוס. נראה כי 13 הפרקים הכבידו על הפרמיס מלא הפוטנציאל של הסדרה, ונראה כי מדיום הקולנוע של הסיפור המגובש בכ-120 דקות היה מטיב עמו.
הסדרה נפתחת עם מסע הבחירות הנוכחי לנשיאות ארה״ב, בנאומים של הילארי קלינטון ודונאלד טראמפ המשודרים בטלוויזיה, כאפקט מיסוד העולם הדו-מפלגתי בוושינגטון. אבל משם רמת השיח הפוליטי של הסדרה מושטחת לחלוטין ומתנתקת מהעולם המציאותי הזה. בניגוד לויפ, סדרת הסיטקום בהובלת אגדת הטלוויזיה, ג׳וליה לואי דרייפוס, שמצליחה להכנס לנבכי הפוליטיקה הגסה והאכזרית בוושינגטון, ללעוג לה אך גם להעביר את מלוא המורכבות והעומס שלה, חסרי מוח מציגה את ההתנהלות בקונגרס ברמה מאוד פשטנית, ולכן גם האמירה שלה עליו לא יכולה להסתכם ביותר מזה.
היתה זו בחירה נכונה לשמור על ניטרליות ואיזון בין הדמקורטים לרפובליקנים, כשחייזרים פושטים על מוחותיהם של פוליטיקאים ובוחרים משני הצדדים, ובמיוחד כשמושא אהבתה של לורל הליברלית, גארת׳ ריטר (ארון טבייט), מגיע מהצד השמרני. אמנם הקאסט מורכב משחקנים כשרוניים ומקסימים, אך דמויותיהם לא מספיק יוצאות דופן או מעוררות סימפטיה בכדי לסחוב את הסיפור המלא ברגעים נטולי דרמה. בעיית ליהוק חמורה נוספת מתבטאת באפס הכימיה המינית שוינסטד וטבייט חולקים, והתשוקה שאמורה להיות להם לא סוחפת בשום שלב. נראה כי לורל אמורה להזכיר במעט את האיפוק האלישיה פלורקי, הגיבורה המקבילה מהאישה הטובה, אבל, שוב, בפועל אין לה את האלגנטיות או העומק הרגשי שקיים באלישה. גם שתי הדמויות המרכזיות שפותחות עם לורל מאחורי הקלעים חקירה חשאית על החייזרים, ד״ר בוב וד״ר דודייה, הרבה יותר מעניינות בפוטנציה מאשר בפועל. היו יכולים לייצר לנו שלישיה טלוויזיונית ביזארית שיוצאת כל פעם להרפתקאות במסע החקירה הפרטי שלהם, אבל מלבד כמה רגעי אינטרקציה מאוד משעשעת, לא קיבלנו מספיק.
חסרי מוח לא שומרת על קו ישיר בלוגיקה הפנימית שלה בנוגע למי נדבק ומי לא, דבר הפוגם מאוד באמינות הסיפור; כושלת בבניית העולם שלה בתוך הפוליטיקה של הממשל האמריקאי; וכמו כן לא שומרת על אחידות בקצב הדרמטי. יחד עם זאת היא מבדרת ומצליחה להפתיע לעתים עם רגעים טלוויזיונים מקוריים; גימיק חמוד של שיר פתיחה מתחדש, המבוצע על-ידי ג׳ונתן קולטון (מבצע ומחבר השיר הפארודי Re: Your Brains), ומסכם את מאורעות הפרק הקודם; מעט gore מטריד/משעשע; ולא מעט רומנטיקה, שמנצחת את כל הטירוף. אין ספק שהיה עדיף לו הסדרה היתה מגיעה אלינו כסרט קולנוע, שהיה במהרה הופך לקלאסיקת קומדיית אימה, אבל אפשר להנות ממנה כפי שהיא. כך או כך, שמרו אותה לסיום תקופת הסתיו הטלוויזיונית, יש מספיק דברים אחרים, טובים יותר, להקדיש להם את זמנכם עכשיו.
תגובות
