סאות' פארק עונה 20 – על בחירות, בריונות רשת ודובדבנים מדברים

סאות' פארק חזרה לעונה ה-20 במספר עם ביקורת נוקבת על מערכת הבחירות האמריקאית, החשיבות המוגזמת שאנחנו נותנים לרשתות חברתיות ועוד כמה הפתעות מבדרות

20 עונות. זו הדרך הארוכה שעברה סאות' פארק מהיום שעלתה לשידור לראשונה ב-1997, וכמה שהיא השתנתה מאז. מקומדיה של הומור שירותים שהשיא שלה מסתכם בגוש צואה מזמר והריגה כפייתית של קני בכל פרק, סאות' פארק התפתחה בעונות האחרונות לפארודיה נושכת ומתוחכמת שמנסה על הדרך גם להעביר איזה מסר או ביקורת נוקבת שגורמת לצופים לחשוב פעמיים על המציאות האבסורדית בה אנו חיים. והעונה ה-20 בהחלט עושה זאת, ובגדול.

העונה החדשה היא המשך ישיר של העונה הקודמת, בסופה מר גריסון נכנס למירוץ לנשיאות בארצות הברית. באופן מכוון, כמובן, העונה ה-20 שודרה כשברקע מתחולל במציאות המירוץ האמיתי לבית הלבן. גריסון הוא בבואת ראי של דונלד טראמפ בתור מועמד חסר נסיון פוליטי שמנסה לחפות על כך על ידי שיסוי ההמונים נגד המיעוטים, ובסאות' פארק זה מתבטא בהבטחה המופרכת לחלוטין של גריסון "לזיין את כולם למוות". גם קלינטון "זוכה" לביקורת נוקבת מצד יוצרי הסדרה, שיצרו בכוונה דמות יבשה כפי שהבוחר האמריקאי רואה אותה. מה שיפה בכל העניין הוא שהסדרה ידעה לאורך הדרך להתאים את עצמה במדוייק להתפתחויות של מערכת הבחירות האמריקאית ולנצחונו של טראמפ.

עוד נושא חדש-ישן הוא הביקורת המתמשכת של סאות' פארק כלפי הפוליטיקלי קורקט. זה התחיל לפני כמה עונות עם כניסתו של "המנהל PC" לבית הספר והפצת טרור אידיאולוגי-מחשבתי בעיירה כולה. בעונה הנוכחית הביקורת כלפי הפוליטיקלי קורקט חזרה, אבל מיקדה את רוב העקיצות כלפי הפמניזם. קו העלילה הזה התחיל יפה עם מלחמה שלמה שפורצת בין הבנים לבין הבנות בבית הספר, אבל איבדה גובה ברגע שהיא הפכה להיות קו עלילה כמעט משני של קרטמן. אין ספק שהחלק הזה היה החלש ביותר של העונה, מה גם שאם הצופה אינו מודע להקשר שלו, הטענה שמכסחות השדים נכשל בקופות כי כל הדמויות המרכזיות בו הן נשים, אין סיכוי שיבין מה רוצים ממנו. לצערי הייתי אחד מאותם אנשים שחסר להם הידע הקודם הדרוש, אך גם אחרי בירור וצפייה חוזרת בקטעים הרלוונטיים הם עדיין נשארו חלשים מאוד בעיני.

ואם כבר הזכרנו את קרטמן, אני חייב להגיד שבעונה הזו התאכזבתי ממנו עמוקות. קרטמן ידוע בתור דמות קיצונית, שמוק אמיתי ש-99 אחוז מהזמן מכניס את כל הסובבים אותו לצרות, בדרך כלל בשביל הכיף בלבד. בעונה ה-20 קרטמן הפך יותר מדי לילד טוב ירושלים ומגן המין הנשי מספר אחת, שחוזר כל הזמן על שורת המחץ החדשה שלו לכל דבר "נשים הן חכמות וגם מצחיקות", מה שהופך אותו מהר מאוד לדמות משעממת ומאוסה. איפה הילד המרושע שהפיץ תמונות אינטימיות של השכנים עם רחפן והפעיל מניפולציות על כל מה שזז כדי להגשים את הגחמות האגואיסטיות שלו? חבר, אתה חסר.

פוליטקלי קורקט ומערכת הבחירות בצד, התמה המרכזית בעונה של סאות' פארק הייתה החשיבות המוגזמת עד כדי גיחוך שהאדם המערבי נותן לרשתות החברתיות בימינו. סאות' פארק עושה את זה במגוון של דרכים מבריקות, לדוגמה פתיחה של חקירה משטרתית מדוע אדם כזה או אחר מחק את חשבון הטוויטר שלו כאילו מדובר בלא פחות מתיק רצח טרגי או מינימום דחיפת המתנתק לשלוח יד בנפשו. בהמשך, הנושא הזה מתפתח הרבה מעבר לכך ומפתח דיון גם על בריונות רשת, על טרולים מחרחרי ריב ועל חדירה לפרטיות. באופן מאוד סאות' פארקי, בסופו של דבר כל הגורמים האלה יחד יוצאים משליטה ומאיימים על שלום העולם. לא אכנס לפרטים כדי לא לעשות ספויילרים למי שעוד לא הספיק לצפות, אבל את השיר Tjing Tjang Tjing כנראה אף אחד מאיתנו לא יצליח להוציא מהראש, לפחות עד שתתחיל העונה הבאה.

אבל הכוכבים האמיתיים של העונה הזו ללא ספק היו בכלל ה-Member Berries. יוצרי סאות' פארק רצו למתוח ביקורת על הנטייה של האנשים להיתקע עם מה שהם כבר מכירים מהעבר ולשקוע בנוסטלגיה בכל מחיר, ועושים זאת בצורה שאפשר להגדירה כלא פחות מגאונית – דובדבנים שמדברים בלי הפסקה על כמה טוב היה העבר. ה"דיאלוגים" שלהם, אם אפשר לקרוא לזה כך, מתנהלים בפורמט מצחיק וממכר שלעולם לא נמאס וקליט בצורה חולנית. אילו הייתי צריך לבחור איזה קו עלילה היה מוצלח ביותר השנה, זה של ה-Member Berries היה זוכה בתואר הנכסף בפער ניכר מכל השאר.

אין ספק שהאבולוציה של סאות' פארק עשתה לסדרה רק טוב, עכשיו כשהיא בועטת לכולנו בביצים בצורה הכי אקטואלית שיכולה להיות במקום לשחק בקקי. על אף שבשורה התחתונה עונה זו איננה משתווה בעיני לעונות האחרונות, שהיו מוצלחות יותר, סאות' פארק עדיין נמצאת בכיוון הנכון ואני מקווה, לטובתה כמובן, שהיא תדבוק בו לאורך זמן.

תגובות

במאמר זה